מה אנחנו מסתירים בדייטים והאם זה לגיטימי?

מה אנחנו מסתירים בדייטים והאם זה לגיטימי?

כללי

דייט ראשון עם בנאדם זר, הוא סיטואציה מורכבת ומוזרה. יושב מולך בנאדם שאתה כנראה מעוניין להכיר ושרוצה (בשאיפה) להכיר אותך. מהיותנו אנשים, אנחנו מורכבים ויש לנו הרבה רבדים. יש בנו צדדים שאנחנו אוהבים יותר או פחות, או לפחות חושבים שיהיו אטרקטיבים יותר לצד השני, או פחות.

עד כמה ומה לגיטימי ונכון לחשוף בהכרות ראשונית עם בנאדם, ומה כדאי להשאיר להכרות מתמשכת?

מתי חושפים צדדים עמוקים יותר, ומה לא כדאי להגיד כבר בהתחלה?

המוח שלנו בנוי בצורה כזו שאנחנו מתייגים הכל. שמים בקופסאות. זה עוזר לנו לקלוט יותר אינפורמציה ומצד שני מטעה אותנו. כשאנחנו שופטים ומתייגים בנאדם על סמך אינפורמציה חלקית, האם צדקנו, או שתייגנו אותו בטעות כמשהו שהוא לא?

ומה קורה כשעושים את זה לנו?

מכיוון שאף אחד בעולם שלנו לא מושלם, כשאנחנו מגיעים לדייט אנחנו משתדלים לא לחשוף דברים שיגרמו לצד השני לשים אותנו בקופסא הלא נכונה מכיוון שיש בנו עוד הרבה שהוא לא יודע עלינו ואנחנו בעצם לא מתאימים לקופסא הזו.

למה הכוונה?

ניקח לדוגמא את דן. דן רווק בן 43. הוא חושש שאם יציין את עובדת היותו רווק בגיל כזה ישפט מייד כמישהו שיש לו בעיות בזוגיות ויידחה עקב כך.

מה שדן יודע ואת לא, זה שהוא היה בזוגיות 8 שנים עם בחורה, כולל מגורים משותפים ותכנונים לילד, אך מכיוון שלא התחתנו רשמית הוא אינו גרוש רשמית.

על מנת לעקוף את המכשול, דן מציין כי הוא גרוש, על אף שרשמית הוא לא. רק לאחר שמתפתחת סוג של קרבה ואינטימיות עם הבחורה, נגיד דייט שלישי, הוא מספר את הסיפור.

לגיטימי?

וקחו את אייל. גם אייל הוא רווק בן 43. אייל מעולם לא היה בזוגיות ארוכה ומשמעותית. הוא גם לא מתחבר לגיל שלו. הוא מרגיש עדיין ילד, ורוצה לצאת עם בחורות שצעירות ממנו בעשור לפחות. הוא מנחש שאם יציין את גילו האמיתי באפליקציה בחורות שצעירות ממנו כל כך לא יהיו מעוניינות ולכן כותב כי הוא בן 38. רק לאחר שהוא מרגיש כי הבחורה בעניין שלו, ורוצה אותו בזכות מי שהוא ומתחילה להיקשר, נגיד דייט חמישי, הוא מספר לה מה גילו האמיתי.

לגיטימי?

או לדוגמא אלה. אלה מעשנת מעט סיגריות. שתיים שלוש ביום. היא הרגישה כי הרבה פעמים היא נפסלת על הסף כשהיא מציינת שהיא מעשנת, למרות שמבחינתה זה ממש מעט ואין לה גם בעיה להפסיק אם תתאהב בגבר שזה יפריע לו ממש.

ולכן כשאלה יוצאת לדייט היא לא מביאה איתה סיגריות. במידה והפרטנר שלה לדייט מוציא קופסא היא תיקח ממנו סיגריה ותעשן. במידה ולא, היא לא וגם לא תדבר על זה.

לגיטימי?

מה עם מחלות כרוניות? תוכניות לעתיד ? סוד מהעבר? מה לגיטימי לשמור להכרות עמוקה יותר ומה ראוי שייאמר עוד לפני הפגישה הראשונה?

האם זה נכון שאנחנו רוצים שייתנו לנו צ'אנס מבלי להגדיר אותנו או שראוי לכבד את הצד השני ולתת לו להחליט לבד אם הוא מעוניין להכיר אותנו לנוכח האינפורמציה הזו?

כפי שלימד אותנו הנסיון רב השנים בתחום בו אנחנו עוסקות, יש לעניין כמה גישות והן נובעות ממקומות שונים.

מצאנו שאנשים שהם מאוד חסרי בטחון יסתירו אינפורמציה על צדדים שהם אינם אוהבים בעצמם ויציגו דמות שאינה לגמרי מי שהם באמת מכיוון שהם מאמינים כי המטרה היא למצוא מישהו שירצה אותם והם ישתנו בהתאם.

כמובן שזה לא טוב, לא נכון ולא לגיטימי בשום צורה. לא להם ולא לצד השני.

מה גם שבסופו של דבר כל בנאדם רוצה שיאהבו אותו, את מי שהוא באמת ולא דמות שהוא המציא כרגע. מה גם שלנו כבני אדם יש חוש לחוסר אותנטיות וגם אם לא נדע מה מפריע לנו, נרגיש שיש משהו מתחת לפני השטח שאנחנו לא יודעים עליו. זה מערער את הבטחון ומקשה ליצור אמון.

לעומתם ישנם אנשים אגואיסטים או נרקסיסטים שמסתירים אינפורמציה שהם יודעים שתהווה בעיה כמו היותם נשואים, בעלי ילדים, או פגועי נפש לצורך העניין שאומרים לעצמם, אני אחכה שהצד השני יתאהב בי ואז יהיה לו קשה לעזוב כשיגלה את האמת.

וישנם פשוט אנשים שמיואשים מסצינת הדייטים ואומרים שקצת שקר לבן לא יזיק, רק עד שיכיר אותי באמת כדי שלא יוכל לתייג אותי על סמך האינפורמציה הזו בלבד.

לעומת זאת יש דברים אישים שלא רלוונטים להיכרות הראשונית ואין סיבה להגיד אותם על ההתחלה, אבל, אם הנושא עולה בשיחה או שהצד השני שואל ישירות, זה לא לגיטימי לשקר.

לדוגמא ענת, בחורה בת 29 אלמנה ללא ילדים, שמצאה שגברים חוששים להיכנס לקשר עם אלמנה, ולכן לא מספרת על כך בדייט ראשון, רק על מנת שיתנו לה צ'אנס להיכרות הראשונית. במידה והנושא יעלה או שתישאל לגבי הסטטוס שלה היא לא תשקר ותאמר את האמת.

אז מה לגיטימי ומה ממש לא?

בגדול כל מה שבגדר חוסר אותנטיות הוא פחות לגיטימי, ואם נשים רגע את הצד השני בצד ונסתכל רק על עצמנו, בסופו של דבר להסתיר מידע מהצד השני גדול עד קטן פוגע בנו כי אנחנו לא אמיתיים ולא מציגים את מי שאנחנו באמת.

אף אחד לא מושלם וכולנו מורכבים מהמון איכויות חלקן נתפסות כחיוביות וחלקן כשליליות אבל הכל מתחיל ונגמר בקבלה עצמית.

זו לא קלישאה שכשאתה מקבל את עצמך עם כל המכלול, הרי שיהיה קל לצד השני לקבל אותך בדיוק כפי שאתה.

ומי שלא יוכל לקבל אותך או שיגיד :  נניח אם תפסיק לעשן אז תהיה מושלם או שלו היית צעיר יותר היית מושלם או שלו היית גרוש כבר בגילך במקום רווק אז.. אתם כבר יודעים את התשובה.

לתפיסתנו ומנסיוננו, אין כמו האמת , אין כמו להציג את עצמך בדיוק כפי שאתה, מי שמתאים לו ישאר ומי שלא, טוב שהלך כי זה לא היה מחזיק לאורך זמן.

אז להסתיר לפחות בהתחלה?

לא לא ולא.

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *